סיפורים בהמשכים על וואן דיירקשן, פרק 5 .. :)

פרק 5.
"אאוץ'!!!" צווחה נוי מרוב כאב.
אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם, אני רק יודעת שקרה משהו לנוי, ולא העזתי לקום מהמקום. פחדתי מהתגובה שלה.
ראיתי את מאי ואופיר קמות אליה. ליאם רץ אליה במהירות ישר מהשירותים, ובדק אם היא בסדר.
היא נשכבה על הרצפה, בוכה מרוב כאב..
חלק מהמלצרים בבית הקפה באו לעזור. הרגשתי נורא שלא באתי אליה גם, אבל מצד שני, היא התנהגה אליי ממש לא יפה.
"למה היא כזאתי קשוחה?" שאלתי את מאי ואופיר, לאחר שהן באו לסיים את האוכל. ליאם ונוי היו ליד בית הקפה. למזלה של נוי, היה שם עזרה ראשונה.
"לספר לה?" שאלה מאי את אופיר, ואופיר הנהנה.
"אבל אל תספרו לאף אחד שאתן יודעות מזה!" אמרה אופיר, ונתנה למאי לספר.
"אמא של נוי.. היא מתה בלידה שלה.." אמרה מאי. "ונוי פשוט.. פשוט…."
"התחילה להרגיש אשמה. שאם היא לא הייתה נולדת, אמא שלה לא הייתה מתה." אופיר אמרה לאחר ששמה לב לגמגומה של מאי.
"אבל איך זה קשור לקשיחות שלה?" שאלה מורן את אופיר ומאי, הפעם ברצינות.
"היא פשוט לא רוצה להיפגע יותר.." אמרה מאי. "היו יורדים עליה הרבה בגלל שאין לה אמא, והיא הייתה ממש סובלת מבריונות. ועכשיו.. היא לא רוצה להיפגע." הוסיפה מאי למשפטה, והבנתי את פשר דבריה.
"אהה.. בסדר.." אמרתי להן.
"תגידו, לבלונדיני יש חברה?" שאלה אותן מורן את השאלה שהיא שאלה אותי מקודם, לפני שנוי באה.
"את האמת, אני לא יודעת.." אמרה אופיר, מהורהרת.
"הוא אף פעם לא הסתובב עם מישהי לידנו. אז אין לנו מושג." מאי ענתה.
"למה? את רוצה אותו?!"
"לאאאאא מה פתאום.." הכחישה מורן.
"למה?! הוא חמוד.." אמרה מאי, ודחפה קלות את מורן.
"די נו אני לא רוצה אותו.." אמרה מורן, מחוייכת.
"ואיך את הכרת את הארי?" שאלה אותי מאי, ושלושת הבנות הסתכלו עליי במבט שובבי.
"סתם.. נפגשנו ברחוב, ושוב פעם ברחוב, ושוב פעם.." אמרתי להן. "זה היה ממש במקרה."
"במקרה?!" שאלה אופיר. "את בטוחה?!"
"בטוחה וחצי  " אמרתי מחוייכת.
ראינו מרחוק את ליאם ונוי מתקרבים אלינו.
"נוווי!" התרגשה אופיר מבואה של נוי, וחיבקה אותה חזק חזק.
"את בסדר?" שאלנו, אני ומורן, ביחד. זה היה נראה מאוד מצחיק מהצד. 
"כן..כן.." נוי ענתה בלי חשק. מה הבעיה שלה?
"תקשיבי נוי.. טיינה ומורן הן נורא חמודות! למה את כזאתי קשוחה אליהן?" לחשה אופיר לנוי, אך שמעתי זאת טוב טוב.
"כי אני לא מכירה אותן." נוי אמרה. "ולא סומכת עליהן, או מחבבת אותן, או.."
"ומה הבעיה שלך עם ליאם?" קטעה אותה מאי.
"אין לי שום בעיה איתו! הוא פשוט.."
"ומה עם הבעיה שהייתה לך איתנו מאז הגן עד כיתה ו'?" שאלה אופיר.
"נו מה זאת?! חקירה?!" התעצבנה נוי.
"לפחות תגידי לו תודה.." וויתרה אופיר.
נוי הלכה לכיוונו של ליאם, בפנים קרות, מלמלה "תודה" והלכה משם. "בבקשה!" הוא צעק בחוסר רצון. והבנתי גם למה.
הרגשתי מגע כלשהו בכתפי. הרמתי את מבטתי, זה היה הארי.
"אני יכול לקחת אותך איתי לאנשהו?!" הוא שאל, למרות שידעתי שבכל מצב הוא יקח אותי. הטלפון שלי רטט. קראתי את ההודעה והתעלמתי לשניה מהארי.
|לא ידוע: תגידי לא. |
"בשמחה אני אבוא איתך.." אמרתי להארי וקמתי מהמקום, מתעלמת הפעם מהרטט האינסופי מהטלפון שלי. רק ניסיתי ליהנות.
הסתובבנו קצת לבד בקניון הגדול והעמוס באנשים. נכנסנו לכל מיני חנויות שעניינו את שנינו, דיברנו, התלהבנו, התווכחנו, השלמנו, התחבקנו..
לאחר כמה זמן, התיישבנו על ספסל מול חנות ספרים. הסתכלנו על הסביבה זמן מה, ומידי פעם גם הסתכלתי עליו. "טיינה…" הארי אמר לאחר שתיקה של כמה דקות.
"מ..מה?" גמגמתי אליו.
"רק שתדעי שהיה לי ממש כיף איתך היום." הוא אמר לי, וחייך. שוב ראיתי את הגומה הזאתי, שממש התאהבתי בה. הוא התקרב אליי, עצם את עיניו, התקרבתי אליו גם כן..
אנחנו כמעט מתנשקים. ידעתי שאני די מחבבת אותו.. אבל.. פתאום הסתכלתי בטלפון..
|לא ידוע: אם את תנשקי אותו, את לא תראי אותו יותר.|