דמייני על הארי / מוקדש לאור ♥

"ייוואוו, תעני תעני תעני!! שייט אני לא מאמינה נגמרה לי הסוללה" הסתכלת מסביב ראית אישה עם ילד קטן , נער בערך בן 18 ואדם מבוגר. התחלת לפחד "אני לא מאמינה שנתקעתי פה"חשבת לעצמך בלב .."אייכס והן קווראות לעצמן חברוות שליי! איך אייך יכולתי לסמוך עליהן?!" הוצאת את הארנק כדי לראות אם יש לך מספיק כסף היה לך 20 ש"ח "יופיי זה יספיק לאוטובוס , אולי אני בכל זאת יגיע בשלום הביתה! " התקדמת לתחנה והסתכלת עם האוטובוס שלך עובר "יש רק קו אחד שעובר בחור הזה וגם מגיע לבית שלי! אני מקווה שהוא יבוא מהר" התיישבת ליד האישה והילד היה כל כך קר רעדת, האישה הסתכלה עלייך במשך דקה ואז שאלה אותך "את בסדר חמודה?" ניסית לחייך "כן תודה" ענית. הילד הקטן אמר לאמא משהו בסוד, היית סקרנית אבל זה לא מה שהטריד אותך עכשיו.
אוטובוס התקרב קמת והסתכלת איזה קו זה "בבקשה שזה 18 בבקשה בבקשה" מלמלת לעצמך. לא זה לא היה 18 זה היה קו 92 "יש קו כזה בכלל?!" ישבת חזרה. האישה והילד עלו, אחריהם גם הזקן והנער. "יופי עכשיו גם נשארתי לבד!" עמדת לבכות ופתאום ראית אוטובוס מתקרב קמת בתקווה הסתכלת וראית שזה קו 71 "אווף עוד קו נידח" וחזרת לשבת, האוטובוס נעצר מולך וירדו כמה אנשים.
זהו התחלת לבכות .
"ילדה? מה קרה? את צריכה עזרה במשהו?" הרמת את המבט, ניגבת את הדמעות וראית דמות מתולתלת אבל לא הצלחת לזהות מי זה בגלל הדמעות.
"לא זה בסדר, אני בטוחה שיש לך דברים יותר מעניינים לעשות מאשר לשמוע על הבעיות שלי" אמרת והוא גיחח "אז תתפלאי, יש לי את כל הזמן שבעולם!" התחלת לספר לו הכל "אתה מבין, הייתי עם 'חברות שלי' או לפחות עם בנות שקוראות לעצמן חברות שלי ,בהופעה של הלהקה שאני הכי אוהבת" הוא קטע אותך "איך קוראים ללהקה?" הוא שאל "one direction מכייר?" אמרת והוא צחק. "אממ .. מה מצחיק? גם אתה שונא אותם? אם כך אין לך למה לדבר איתי" אמרת והפנית לו את הגב. "לא לא את לא מבינה, לא חשוב תמשיכי" אמר ואת הסתובבת "אתה יודע שאתה לא חייב להקשיב לי?!" אמרת, "לא אני מתעקש!" שמחת ידעת שהאוטובוס לא יגיע בזמן הקרוב.
"אז היינו בהופעה והכל היה מושלם אפילו קיבלתי חתימה מהאיידול שלי!" הוצאת את המחברת שלך והראית לו את החתימה, הוא חייך. "הוא כזה נסייך!! " אמרת והתחלת לדמיין אותו ועלה לך חיוך על הפנים.
"איך את יודעת?" הוא שאל בגיחוך "אני דיירקשנית אני יודעת הכל עליהם או לפחות מה שהם מפרסמים!" אמרת בביטחון.
"אוקיי אוקיי תמשיכי את הסיפור" הוא גיחך "אני ו'חברות שלי' תכננו לחזור אחריי ההופעה ביחד הבייתה באוטובוס ואז כשנגמרה ההופעה, אמא של אחת מה'חברות שלי' באה לאסוף אותה היא אמרה לנו שיש מספיק מקום ומי שרוצה יכולה להצטרף וישר הן נכנסו למכונית, נשארתי לבד הן אמרו לי שהן מצטערות אבל אין יותר מקום ופשוט מעצבים הלכתי משם ,אתה מבין?! הן השאירו אותי לבד במקום שאני לא מכירה!" הוא הסתכל עלייך והוא היה נראה לך מוכר.
"סליחה רגע,אני מכירה אותך?" שאלת וניגבת את הדמעות "לפי מה שסיפרת אז כן" הוא אמר, "אממ .. אתה יכול להסביר את עצמך?" פתאום ראית אוטובוס,קמת כמו מטורפת וראית שזה הקו שלך צעקת "סופסוף כמה אפשר לחכות לך?" האוטובוס האיר עליכם הסתובבת כדי להגיד לנער תודה על הכל ופתאום גילית שזה הוא, האיידול שלך. הארי.
"מה מה מה ..מה אתה עושה פה? זה אתה דיברת איתי כל הזמן הזה? אתה .." הוא חייך חיוך מרוצה. "את כל כך יפה כשאת עצבנית" את הסמקת מבושה לא האמנת שהוצאת את העצבים שלך על האיידול שלך, הוא התקדם אלייך וחיבק אותך,החיבוק שכל כך היית צריכה . פתאום שמעת את האוטובוס שלך שנסע.
"לללאא! אני לא מאמינה שפיספסתי את האוטובוס הזה! הוא בא פעם באלף שנה" צעקת .עמדת לבכות. "הכל בסדר, תשאירי את זה לי, אני כבר ידאג לזה" הוא הוציא את הטלפון שלו והתקשר למישהו, הלך לצד ומלמל משהו בקושיי שמעת משהו פתאום הוא התקרב.
"כמו שאמרתי, הכל יהיה בסדר" הוא אמר. חייכת ,שמחת שפגשת אותו, ידעת שאת יכולה לסמוך עליו.
"תודה, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך, אני שמחה שפגשתי אותך" הוא חייך, "גם אני מאוד שמח שפגשתי אותך" הוא התקרב וחיבק אותך חיבוק ארוך וחם.
פתאום מכונית לבנה גדולה התקרבה אליכם, האור סינוור אתכם ולא הבנת מיזה פתאום יצאו ארבעה אנשים הם התקדמו אליכם , אחד מהם צעק.
"הארי,זה מה שאתה עושה אחרי הופעה ..?!חוטף ילדות?" הם צחקו אבל את רק נלחצת, הלכת צעד אחורה.
"ממ..מה? " אמרת בשקט "חחח.. אל תאמיני לו הוא סתם צוחק, תגידו לה שאתם סתם צוחקים" הוא אמר בקול מכריח "ברור ברור, הארי הרי ילד טוב" הם צחקו, הארי החזיק לך את היד "אל תקשיבי להם הם סתם דפוקים" הם התקדמו וגילית שאלה הם זאיין, ליאם, נייל ולואי.
"אז, מי זאת הילדה היפה הזאת?" הוא היסתכל עלייך וחייך "היי,אני זאיין, איך קוראים לך? " את היית בהלם, לא האמנת שזה קורה לך הלהקה שאת הכי אוהבת פה, ליידך!
"אהה ..אהה.." מיד הארי קטע אותך.
הארי : "קוראים לה אור ותשכח מיזה היא שלי!" זאיין צחק ואת הסמקת. "הארי שובבון, אתה רוצה לספר לנו משהו?!" כולם צחקו, את והארי הסמקתם.
"תראו איזה חמודים הם, הם מסמיקים" נייל אמר "אוווו..אתם כ"כ חמודים" לואי אמר והתחיל לצחוק "עזבו אותם,הארי בוא, ספר הכל לאבא" ליאם אמר וכולם צחקו "אתם כאלה ילדים קטנים אז, תכירו זאת אור והיא נשארה פה לבד ואין לה סוללה בטלפון, נכון שהיא יכולה לסמוך עלינו!"
הבנים ענו ביחד "בטח! בטח!".
"את יכולה להיצטרף אלינו, יש לנו מספיק מקום במכונית ויש לנו גם מטען אז תטעיני בנסיעה" זאיין אמר ואת חייכת. "תודה רבה" לחשת. התקדמתם למכונית הארי החזיק לך את היד, הלב שלך דפק בחוזקה.
"תביאי את הטלפון שלך אני ישים אותו בטעינה" לואי אמר ואת נתת לו אותו, הוא חייך "אז את דיירקשנית?" והראה לך את המגן, צחקת "כן, אני דיירקשנית" אמרת בגאווה "הארי,מה אמרתי לך, שאתה בסוף תצא עם מעריצה" הוא אמר "היא לא סתם מעריצה"
שוב הסמקת והסתכלת עליו,העיניים שלו נצצו.
נכנסתם למכונית ובשנייה שלואי חיבר את הטלפון למטען היו מלא התראות ושיחות שלא נענו, הוא העביר לך את הטלפון
הסתכלת וראית 37 שיחות שלא נענו התחלת לקרוא את ההודעות הרוב היו מההורים.
~אמא-"___,איפה את? למה את לא עונה? "
~אבא-"איפה את? אני מתחיל לדאוג"
~אמא-"איפה את?תעני התקשרתי אלייך 17 פעמים! "
~אמא-"את בסדר? תעני לי בבקשה"
התקשרת לאמא שלך
"הלו אמא?" אמרת ברוגע כדי שאמא שלך לא תילחץ "אור ,איפה את? את בסדר? את לא מבינה כמה דאגתי " היא צעקה לאבא שלך "אור התקשרה! בוא, היא ענתה" שמעת את אבא שלך מתחיל לשאול שאלות בדאגה צחקת "אמא,אבא אני בסדר אני עם ווא.. לא משנה גם ככה לא תאמינו,בקיצור נגמרה לי הסוללה אבל עכשיו אני מטעינה את הטלפון אני בסדר אני בדרך הביתה" ההורים שלך נשמו לרווחה.
"אוקיי, נדבר כשתחזרי תשמרי על עצמך ובואי" הם אמרו הסכמת וניתקת.
הרמת את המבט וגילית שהבנים מסתכלים עלייך,הסמקת מבושה לא ידעת מה להגיד גמגמת "אה..הא ..אלה היו ההורים שלי" הם צחקו והנהנו בהבנה. והתחלתם לנסוע.
המשכת לקרוא את ההודעות
~בלה-"אור, את בסדר? אם עדיין לא הלכת את יכולה לבוא למסעדה מול האולם של ההופעה אנחנו אוכלות (: " התעצבנת "איך היא מעזה לדבר איתי בכלל" פתאום הבנת שצעקת את זה.
"עזבי אותן, הן לא חברות אמיתיות,עכשיו יש לך אותנו" הארי אמר ושם את ידו על כתפך חייכת וחיבקת אותו גם "תודה, אתה לא מבין כמה שזה חשוב לי שאתה כל כך עוזר לי, מבין אותי, תודה" הוא נתן לך נשיקה בלחי "מעכשיו אני תמיד אהיה איתך" הוא לחש חייכת."אני יגיד לך את האמת, בהתחלה נכנסתי קצת להלם, אתה..אתם מבינים, הערצתי אתכם כל כך הרבה זמן, אני יודעת עליכם יותר דברים משאני יודעת על אח שלי,אני ..אני פשוט לא מאמינה שאתם פה איתי!" אמרת בהתרגשות "אז תאמיני, מהרגע הראשון שהכרתי אותך הבנתי שאת לא מעריצה רגילה שאת מישהי מיוחדת וכשראיתי אותך עצובה הבנתי ..הבנתי שאני" הבנים קטעו אתכם
"סליחה שאנחנו קוטעים את הרגע הרומנטי שלי ואת הפוצי מוצי, אבל אתם חייבים לראות את זה" הסתכלתם מהחלון וראיתם מלא מעריצות הן החזיקו שלטים וצעקו.
"מה? איך? למה הן נשארו פה? הן לא מתכוונות ללכת הבייתה?!" הארי אמר. פתאום הטלפון שלך צילצל זאת הייתה בלה ענית בחוסר רצון.
"הלו?!" אמרת "את לא מבינה איפה אני עכשיו!!" היא צעקה ושמעת צעקות ברקע.
"את גורסת אוכל במסעדה, וואוו" ענית בציניות "לא , אני עכשיו מול המכונית של הבנים" היא אמרה בהתנשאות "מה? מ..מה? איזו מכונית זו?" שאלת בבילבול "מכונית לבנה, יחסית גדולה ,אני אומרת לך שהארי יראה אותי מהחלון ויתאהב בי" צחקת והסתכלת על הארי "חבל שאת לא פה" המשיכה בקול מתנשא "כןן ..זה בדיוק מה שבאתי להגיד לך , חבל שאת לא פה" אמרת , "מה זאת אומרת איפה את?!" היא שאלה "רק שנייה, אני ידבר איתך בקרוב" אמרת וראית אותה דרך החלון "ידעתי את משקרת את סתם מקנאה שאני פה והארי יתאהב בי את ס…" ניתקת לא היה לך כוח לשמוע אותה.
"בואו נצא למעריצות" ליאם אמר "יאללה בואו" נייל אמר בהתרגשות. ליאם יצא ראשון אחריו נייל לואי וזאיין.
"את רוצה לצאת איתנו למעריצים?" הארי שאל אותך "אממ..סבבה" אמרת בלחש.הוא החזיק לך את היד ומשך אותך החוצה. 'חברות שלך' נדהמו.
בלה ושאר 'החברות שלך' : "___ ..מ..מה מה את עושה איתו? " הן אמרו כמו במקהלה "בזמן שאתן נטשתן אותי היו כאלה שדאגו לי" צעקת עליהן "אתן צריכות ללמוד איך זה להיות חברות" הארי אמר ומשך אותך לצד, הרגשת טוב עם עצמך, כל כך הגיע להן! "שוב תודה" חייכת. "אממ..א..אני ללא סיימתי להגיד לך מקודם אבל..אהה..אני אוהב אותך!" הוא אמר והיית בשוק."מ..גם ..ג