אני יושבת בראשית הדרגות המובלות למפעל הטקסטיל שלי, רעש הומה של צפירות כעוסות באוויר והרבה עשן. דחפתי סגריה לא דלוקה לפי ומצצתי אותה בכוח בין שיניי לעזאזל הייתי חייבת לשכוח […]
הלילה היה קר במיוחד. השמש שקעה והשירה כולה דממה תחת שמי מדבר ריקים. את האופק האיר פס בהיר של ישוב מרוחק. צלליות של זוגות נראו על רקע פס האור של […]
בשבוע האחרון לינואר 2020 קיבלתי שקית עם מתנות קטנות שנראו ממבט ראשון בלתי משמעותיות בעליל. על כל אחת מהמתנות האלה התנוסס לוגו החברה בה עבדתי בעבר, WATERS שמה. היו אלה […]
כשצריך לכתוב סיפור, או אז לא יודעים מה לכתוב. וכשלא צריך זה בא אלייך כמו כדורסל לתוך הראש, בדיוק כשאתה לא מצפה לו וברגע הבדיוק אז לא מתאים וכשצריך אז […]
לפני מספר שנים המציא איזה חוקר מוח מכשיר מוזר ומעניין כזה – אתה חובש אותו על הפנים, ומחבר למוח בעזרת אלקטרודות שמוחדרות אליו. המסכות האלה מופלאות לחלוטין – הן גורמות […]
הסתכלתי מסביבי, פתאום הכל נראה איטי יותר, הכל נהיה מוזר – קצת מעורפל, ופתאום נעצר לחלוטין. הזמן עצר, יכולתי לראות זאת והכל היה מעורפל ומבולבל. רק אני הבנתי מה קרה, […]
לא כל הסיפורים מתחילים מההתחלה. לא לכולם יש אותה – את ההתחלה, הכוונה. ולא לכולם יש אמצע או סוף. אם כבר… אז הסיפור הזה הסתיים (או שלא) בקצה הקשת בענן. […]
"אֵלה מָלֵאת רַחֲמִים שׁוֹכֵנת בַּמְּרוֹמִים, היא מתייגעת, מתחלחלת ומיואשת ממני", חושבת לעצמה נטע. לנטע בעיה בדרכי הנשימה. מאז גיל 8 היא התמחתה בלחיצה על משאפים והריטואל שמגיע לאחר מכן. "לשאוף […]
פקחתי את עיני, והלכתי אל המטבח. אני לא בטוח למה עשיתי את זה, אבל משום מה באותו הרגע זה לא ממש הטריד אותי. במטבח ישב רוטשילד, ושתה מספל הקפה האהוב […]
הלכתי לי ביער, מחפש מקום ללון ופתאום, משום מקום, קפץ מולי בבון. הוא אמר \"עצור! אתה לא תעבור! אם תרצה לעבור, עתה- ענה לי על חידה.\" הבבון חשב, ובראשו גירד. […]
פעם, לפני המון המונים, היה אדם שלכל מקום שאליו היה הולך היה סוחב איתו כיסא. שאלו אותו- למה אתה סוחב איתך כיסא לכל מקום שאתה הולך אליו? אמר להם- כי […]
"אני אבא שלך" "לא אתה לא" שתיקה שלאחריה צחוק מתגלגל מכל רחבי האולם. "אממ אני כן" גמגם המכשף הרשע, הוא לא ייתן לשלושת המילים האיומות האלה להרוס לו את הקריירה, […]
עכשיו אספר לכם סיפור. הוא לא קרה באמת, אך סביר שהיה קורה בעולם מקביל. בארץ לא כל כך רחוקה, לפני זמן סביר, נולד אדם בעל שתי ידיים שמאליות; לא כמו […]
אני זקן, אני כבר לא ילד. אני חושב שלא חייתי את החיים שרציתי לחיות, שחלמתי עליהם בלילות כשהייתי קטן. הייתי חולם על בית מזהב, ששייך לי ולאשתי לעתיד. הייתי חולם […]
"אחי, הכל טוב אחי. מה אתה מספר?" "וואלה מה אני אגיד לך, יש הרבה מה לספר. אבל מה שהכי חשוב, זה שאני יודע שאתה עבדת עליי! אתה עבדת עליי, ואתה […]
שון היה מסוג האנשים שמעולם לא הרגיש שהוא עושה מספיק. במיוחד בספורט – שם הרגיש שאם לא יאמץ מספיק את עצמו, הוא לא ישיג שום מטרה שהציב לעצמו ושום דבר […]
שיר גולדברג היתה סטודנטית ממוצעת למדי לפסיכולוגיה – סך הכל בחורה די סבירה, אם הייתם שואלים את קרוביה וחבריה. יום אחד, בעוברה ליד אחת המעבדות האלה של הפיזיקאים בדרכה לשיעור […]
"פרצה מלחמה!", אני שומע מכל עבר. אני, הפחדן הגדול ביותר – בורח מכל דבר, אז עכשיו יש מלחמה, שוב ברחתי. אני כותב לכם כעת מהמקלט. אז לא, לא באמת פרצה […]
האיש עמד בחלל האפל, תלוש מזמן ומציאות. מעליו, כוכבים, חלקם בהירים וחלקם פחות, נצנצו, האור היחיד בחשכה. לרגליו, זיכרונות מחיים היו שזורים כפסיפס, כל אחד יוצר תמונה מופלאה ואדירה, מעבר […]
הוא היה בעל לב זהב, כזה שכל אם ואב היו רוצים שיהיה הורה לנכדיהם. בכל דבר שעשה היה נראה שהוא עוזר לאחרים, או לפחות מנסה לעשות כך. עם זאת, היה […]
היה זה בשלהי מתישהו, בארץ רחוקה-רחוקה, ששמה רחוקה-רחוקה, שם היה איש אחד שנקרא איש, או באירוך- אדון-מר-איש. לאדון-מר-איש היו חיים לא קלים- אשתו הייתה אלמנה, ילדיו היו יתומים מאב, והוריו […]
ילדה אחת פעם נגעה בזגוגית החלון שבביתה. הפעם, שלא כמו האחרות, תחת מגע ידה הזכוכית הפכה פתאום רכה יותר, ודקה, והילדה יכלה להעמיק את אצבעותיה לתוכה. היא עשתה זאת באיטיות […]
אני מסתכלת על עצמי במראה ורואה תיבה. תיבה קטנה בצורת ילדה המאכסנת בתוכה זכרונות. אילו הייתם רוצים למכור את אותה התיבה היא לא הייתה שווה הרבה מאוד כסף, הרי הזכרונות […]
"למה הדמעות לא יוצאות?" שאלה אחותו הקטנה של הסופר, עיניה הקטנות מנסות לשווא להוציא דמעות בזמן שהוא המשיך להביט בקבר בשתיקה, בזמן שהשלג מתחיל לכסות אותו כמו שמיכה קרה. בתשובה […]
סופרת את הדקות שאני צריכה להיכנס לחדר המטופלים. אני יושבת שם על ספסל העץ במסדרון חסר אור שמש והרגליים שלי מתנדנדות בחוסר רוגע מעל הרצפה. מתי כבר אוכל להיכנס ופשוט […]
שתי הנערות הצעירות ישבו באוטובוס בחוסר נוחות. היה חם בצורה כמעט בלתי נסבלת, לא היה מקום כמעט להזיז את הרגליים והמחשבות על כישלון במתכונת בלשון, שסיימו עשר דקות קודם לכן, […]
"אני מסרב להיות, מה שאתה מכנה, נורמלי," הוא אמר. "לפני שאתה שופט אותי, תוודא שאתה מושלם," הוא אמר. "אם אתה טוב במשהו, תעשה אותו בחינם," הוא אמר. "זה לא מה […]
"הודעה למנויים," הוא קרא במערכת הכריזה, "אבדה נשמתכם, נשרפה הוויתכם, וכולכם תעלו בגיהינום השמימה אל עבר הנעלם הגדול," הוא סגר את מערכת הכריזה. כל הנעליים האלה, הוא חשב. בשביל מה […]
נקישות האויר על עור התוף מגיעות מכל עבר. שעות צהריים של יום ראשון שגרתי, שקוף כמעט לאנשים עובדים וטרודים, בעיניי מקבלים גוון שחור מלוכלך. בחדרי המוגף אני יושבת, מאחורי חלון […]
כרוניקוס ישב על המגדל הגבוה ביותר עולם והרהר בסוף כל הדברים, תומך בידו בראשו כשמרפקו החד על אדן חלון העץ, ואישוניו שטים לאט בקצב העננים. מולו פרוש האופק הכי רחב […]
