סיפורים בהמשכים

נק מבט אבישג פתאום נשימותיה של טיה נעשו כבדות יותר ויותר והיא נפלה עם ברכיה ואמרה כול הזמן "אבישג אל תמותי כמו אריק, אבישג אל תמותי כמו אריק" לפתע היא […]

ט. עוד בוקר שאני מגיעה עם עיניים אדומות ואומרת שאני בסך הכל עייפה. עוד בוקר שאני כבר לא רואה, הכל מטושטש מכל הדמעות. זה מכביד עליי להסתיר את זה, אבל […]

אליס היא קצת קרה, לא ממש רואים עליה את רגשותיה. אי אפשר לדעת אם היא שמחה או עצובה, כועסת או עייפה. אליס תמיד הייתה כזאת, אבל גם אני מאופיינת בקרירות […]

בכניסה למקדש עמד לא אחר מאשר מר פינקי. הוא הלך באיטיות, צעד אחר צעד ועצר ליד איתמר שישב על ספסל בצד המקדש. ״איתמר, האם אתה מכיר אותו?״ שאל מיסטר גרין […]

יש הקדמה את כדאי לקרוא קודם אותה "חבר'ה, זוכרים שאמרתי לכם בשמונה ארוחת ערב?", "כן, כן רווית, הנה אנחנו כבר בדרך לחדר אוכל", אמיתי לפעמים יכול להיות כזה אדיש. "ובתשע […]

"גיא תביא לי את המשקפיים כבר לעזאזל", נשמעה צעקה מעומעמת מאחורי הדלת. "איזה מוסד הזוי", אמר איתי תוך כדי שהוא מחלטר משהו בגיטרה שמצאנו באותה כיתה. ברגע הזה נפתחה הדלת […]

אני ושרה ישבנו במקלט, ליטפתי את דן והוא שיחק בגיימבוי שלו, מובלע לתוך עולם מבודד, מסיח את דעתו מהנורא. חשבתי עליו שרק מלאו לו 10 שנים ומהיום הוא ישתנה להיות […]

ישבתי על השטיח במקלט חשוך ועל קירותיו כתבי קודש בצבעי אדום ושחור, נרות ארוכים פזורים בפינות החדר ובמרכז היו שני עיגולים אדומים על הרצפה, אחד בתוך השני וכתב עתיק שפחות […]

הסיפור הזה ממש שונה מהסגנון הרגיל שלי, אבל הוא פשוט תקוע לי בראש, אז אשמח לדעת מה דעתכם עליו XD (רמז: אפילו אם הוא נשמע בנאלי, הוא לא ממש.) "אל […]

נעמה ואני יוצאים כבר כמעט שלושה חודשים. כל שלושה ימים היא 'נשארת לישון', אם אפשר לקרוא לזה 'לישון', אם אפשר גם לקרוא לזה 'נשארת' – בחמש בבוקר באופן קבוע היא […]

נק מבט אבישג אני מרחמת על טיה שיש לה *התקף טרנס כי זה התקף קטלני ונורא. נראה שמשהו השתנה בה אחרי ההתקף, מעניין מה היא ראתה בהתקף. הסתכלתי עליה במבט […]

איתמר נכנס באיטיות למקדש, בוחן כל צעד ומביט ללא הרף לכל הצדדים, משתנק בכל פעם שמביט לכיוון חדש. הוא הרכין את ראשו ממש מספר צעדים לפני שהגיע אל דוכן העדים […]

הלילה ירד על העיירה, בלי איש שיבחין. על אף הגוון הכהה של החשכה אשר צבע את השמיים, הם נדמו מוארים הלילה. אלפי כתמים מנצנצים של אור כוכבים ניקדו את השמיים, […]

"תראי לי את היד שלך". הושטתי את ידי לאמא ביותר מבוכה מאשר כאב. את פניי הסתרתי מאחוריי התלתלים החומים שצמחו בשפע על ראשי, בכדי להתחמק ממבט ישיר עם אמא. תמיד […]

הריון עונש או מתנה? מהפרק הקודם: אני חייבת לנסוע אליה לקחתי את התאמים והלכנו לבית של סבתא שלי. פתחתי את הדלת ופשוט השתתקתי לא האמנתי למראה…. פרק 36: ראיתי את […]

הריון עונש או מתנה?: מהפרק הקודם: "אני מבקשת ממך אם אתה באמת אוהב אותי תילך ותעזוב אותי ואת התאומים בשקט" אמרתי תוך כדי שאני מסתכלת לו לתוך העיינים. הוא השתתק […]

מצאתי את עצמי במעין… מקדש. התקרה שלו הייתה גבוהה להפליא והוא היה שקט מאוד, בניגוד לסיטואציה האחרונה שהייתי בה. על אף שהייתי עם נעליים בלויות, ההליכה במקדש נשמעה כנקישת עקבים […]

מי שרוצה, לינק לפרק הראשון : https://www.tale.co.il/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a9%d7%90/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%a8-%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%a7-1.html ואני ידעתי שזהו הסוף. השפלתי ראשי והסתכלתי על נעליי החומות והבלויות תוך כדי שהתחלתי להרגיש סחרחורת איומה. הרגשתי כאילו עוד שנייה אני עומדת […]

31 רעידת אדמה "נוסעים?" שאלתי והנפתי את כוס היין מהשולחן "בטח שנוסעים" צהלה אלזה. נקישת הכוסות זו בזו חתמה על העניין. "מצטער מאד פראו אוואר, לא אוכל לאשר זאת" אמר […]

29 יאמנז'ה מאגיה שחורה, או בשמה הנפוץ יותר "וודו" היא פעולה שבאמצעותה אפשר לגרום גם לאלים לעשות מעשה מסוים. זו אמונה שעל פיה יש ביכולתו של אדם בעל תכונות מיוחדות, […]

28 אמא 2 "תכין לי איזה שפריץ קטן?" שאלה אמי בקול מתפנק ואני חשתי איך הדם אוזל מפני. מעבר לחלון הסגור כופפה הרוח את שורת עצי הצפצפה שבחצר כמו היו […]

פרק ג 26 אוטואים בערב ראש השנה האחרון מצאתי עצמי בעיר מאלמו שבשבדיה, כדי להזמין באופן אישי את ברברה ובנה יובל. ארוחת החג רבת המשתתפים בביתם נועדה גם לשמש באיזה […]

24 סוף אהבה ראשונה ההצלחה שלי עם אמילי הפכה אותי סופית לאורח רצוי בבית מדין, וערב אחד, אחרי כמה בקבוקי יין אדום, עלה אפילו הרעיון שאשאר עמה, לסיבוב נוסף של […]

21 מדין, אהובתי הראשונה, מתגוררת כיום בלונג איילנד, פרוור די יוקרתי של העיר ניו יורק, שמורכב באופן בסיסי מקילומטרים על קילומטרים של בתים פרטיים עם מדשאות וחצרות אחוריות. חלק מהשכונות […]

18 טריו אלקטריקו שתי זרועות ירוקות העד של מפרץ וארה פורו נדמות כמחבקות את הים מולי. אדוות הגלים מנצנצות כשרשראות של פנינים על צוואר שפניו נעלמות בכחול אינסופי. אין זו […]

16 חדר מספר 4 חדר מספר ארבע במסדרון ה"מינוסים", כפי שכונו תלמידי הכיתה הראשונה בפנימיה היה מרובע בכל פרמטר. ארבעה קירות צבועים עד לגובה אדם בצבע ירוק בית חולים, ארבעה […]

פרק ב 14 בן ארבע עשרה עזבתי את בית הוריי שלא על מנת לשוב אליו. עזבתיו כמי שנגזרה עליו גלות. כשנפרדתי מילדי השכנים בכיתי והרגשתי מנודה, כמו שניסיתי להתאבד ושולחים […]

13 – אמא כמו שאתם כבר בטח מבינים, זה הולך להיות קטע הסיום של פרק א, וכמו בכל סיום, גם בו נוצק מן עצב של פרידה מתקרבת. כשישבתי לכתוב את […]

11 סוף העולם סיפרתי לכם על השיר הזה שנתקע לי במוח אחרי שהבנתי שהחיים שלי התחרבנו, ועל איריס אלון שהשיר הזה תמיד מזכיר לי אותה, ועל הרעיון שצץ במוחי כששמעתי […]

9 – אתמולי לעת ערב, כששערותיה הכחולות של ימאנז´ה בים שמולי הופכות מחלפות זהב, מופיע אלפסי על המרפסת, מנופף בדף נייר. "בשורות טובות!" הוא מכריז ומפקיד בידי אישור הרשמה על […]