סיפורים בהמשכים

לאור הערתה המאירה של אחת המחברות אני אספר לכולכם קוראי היקרים את שמות הנפשות הפועלות כדי שיהיה קל יותר להבין את הרומן: רון טייס בחיל האוירבן זוגה של ורד ואב […]

רון וגילי שבו הביתה ולשמחתם הכינה ורד ארוחת ערב קלה ושלושתם ישבו לסעוד את ליבם. הנייד של רון צלצל והוא ענה מיד :" היי מה קורה, מה עכשיו ? אוקיי […]

ורד האמא הצעירה לקחה כמדי בקר בבוקרו את גילי ילדתה הקטנה לפעוטון ומשם נסעה לעבודתה באחד הבנקים שהנסיעה אליו הוא קרוב ל-40 דקות, אך היא בתור עובדת מזה 4 שנים […]

כמו תמיד ישבתי לבד בשולחן הקפיטריה ואז קרה דבר מוזר, ראיתי ילד חדש נכנס לקפיטריה. הוא היה בעל שיער בלונדיני ארוך ואסוף וצבע עיניים לא מוגדר בדיוק כמו שלי. כשראיתי […]

עיר עתידית – פרק 12 – עונה 2: ג'לי או מים?אוקי, זה היה המצב שלנו באותו זמן: אנחנו ברחנו מאורגון אולי בפעם האלף, אנחנו צריכים להרוג אותו, גילינו שהמורה שלנו […]

פרק 1023/5/11אין לי שעון עכשיו. איבדתי אותו בעליית הגג.לא היה כלום בשער הזה.כן- הוא הוביל אל עליית הגג. לא- הוא לא גילה לנו שום דבר חדש.איפשהו בחושך איבדתי את השעון. […]

חייה בעולם שחור עולם שונה עולם שלאט לאט הורג אותי מבפנים.כך הרגשתי כל חיי ושכחתי להגיד אני ג'יני פרן ביתה של אלכס ואיאן פרן.סטטוס: "מוזרה שונה ובעיקר חנונית".כל יום אני […]

היומיים הבאים עברו על שירה באופן די מוצלח, היא הכירה מהר מאד את המורים והתלמידים ואפילו התחילה לחבב כמה מהם יצא לה להכיר את שושי הטבחית שגם אחראית על המטבח. […]

נועה ישבה במיטתה ושיחקה בשיערה . מישהו דפק בדלת חדרה של נועה . "יבוא .." אמרה. זה היה אחד המשרתים שלה . "נסיכה , צר לי להפריע לך , אבל […]

התעוררתי,ומה שראתי מולי זה האספלט המגעיל של רצפת ביתי. בין החריצים, היה דם שהמשיך לנזול. בהתחלה לא הבנתי מאיפה,אבל אז הכה בי כאב ראש לא יאומן. מיששתי את ראשי,ודם נזל […]

את הקרדיט אני מעניק לנייג'ל. הוא מהר מאוד מצא מעבדה שיכולה לגלות לנו את החומר בשנייה ומיד קיבלנו תשובה. ניטרוגליצרין."ניטרו…מה?" שאלה לילי.גלגלתי עיניים. שוב פעם."ניטרוגליצרין" אמרתי "זה חומר"."לאאאאאא" אמרה לי […]

התעוררתי לריח מוזר. ירדתי למטה וראיתי את אמא שלי בחלוק שחור נוצץ שנוצות.שחורות של עורב שזורות בו. כובע שחור ומחודד היה על ראשה והיא עמדה מעל קדרה שחורה, היא ציחקקה […]

"מה?!?!", "לאן?!?!" "איפה זה בכלל?!!?",פאניקה וחרדה תקפו את מאיה,היא הרגישה איך הרצפה קורסת תחתיה ובולעת אותה אל הלא נודע,רק לפני 5 דקות גילתה לא במכוון שהיא (בדגש על ה – […]

השיעור נגמר כעבור חצי שעה בערך. טיילור ליווה אותי לקפיטריה."את מודעת לעובדה שאת רחוקה מלהיראות ארגנטינאית, נכון?" צחק,"אכן כן," הודתי באשמה, "אבל להגנתי המבטא הוא המכשול היחידי מלהשלים את המראה, […]

חזרתי הבייתה רועדת ולא יכולה לעמוד יותר על הרגליים. הרגשתי שכל הזמן הזה שהייתי בעבר, לא זזתי ובגלל זה כאבו לי הרגליים. הטבעת ניצנצה באופן מוזר, אבל לא ממש התייחסתי לזה, הייתי מותשת ולא היה לי אכפת מכלום. אבל כשפתחתי את האור ראיתי את אמא שלי עם שקיות מתחת לעיניים, כועסת, ואת אבא שלי אדום כולו "אההה…" לא ידעתי מה לומר! שכחתי לגמריי מההורים שלי, כל הזמן הזה שהצלתי מישהו נורא- נורא חשוב, יצחק רבין. "תסבירי לי איפה היית גברת צעירה!" אמא שלי נשמעה מודאגת ונראתה מודאגת. "אמ.. קצת קשה להסביר" הלב שלי פעם, פחדתי שיענישו אותי או שיגידו לי לספר הכל אבל משהו בתוכי לא רצה להגיד כלום, רק לסרב להכל.אבא שלי קם והחדיר בי מבט כועס "את מרותקת לשבוע, בלי מחשב, בלי טלויזיה, ובלי חברים וחברות ויציאות" עכשיו באמת נמאס לי והייתי אדומה כולי מרוב כעס "דיייי! נמאס לי!" ההורים שלי הביטו בי במבט מופתע "נמאס לי שאתם מנהלים לי את החיים נמאס!" רצתי לחדר שלי בבכי ומאחוריי שמעתי " יש לך את השבוע הזה להגיד בפירוט מה עשית כל הלילה!" זאת הייתה אמא, אוח! לפעמים אפשר לשנוא כל כך את ההורים!. הראש שלי היה בכרית, ספוג בדמעות שלי. כל הזמן ניגבתי אותן וניסיתי להירגע, אבל לא הצלחתי. למה זה קורה לי?! אני לא עשיתי משהו רע! להפך! אבל הלוואי והם היו מבינים את זה.. כי לי כל כך קשה לומר להם את זה במילים…פתאום הייתה דפיקה בדלת, ניגבתי את הדמעות שלי במהירות כדי לומר בטון נורמאלי "הכנסו! מי שזה לא יהיה..".אמא שלי נכנסה ואז מיד הפנתי את מבטי "אם באת הנה כדי להזכיר לי שוב את העונש הכבד שלי, את יכולה ללכת"."לא.. דווקא לא באתי בגלל זה.. ראית את הטבעת שלי?" הבטתי בה לרגע, היא שלה?. "הטבעת שלך?" ניגבתי שוב את הדמעות ונשמתי נשימה מרגיעה "כן! היא טבעת שקניתי בחנות אחת, ואז היא נעלמה לי כבר פעם אחת וזה דיי מעצבן! אז ראית?" הרכנתי את ראשי ואז הינהנתי באיטיות "קחי, זה שלך" הורדתי מהאצבע שלי את הטבעת והשתתקתי "חשבתי שהטבעת הזאת היא משהו אחר…" מילמלתי ואז אמא שלי חייכה "אז את כבר יודעת הכל, אה?" מה?! למה היא מתכוונת?!.

"בוקר טוב" צווחה לי ברייסיס באוזן והגבירה את מוסיקת הרוק מאחד הדיסקים שלה ושמה על עוצמה מלאה, כמו שהיא עושה כל בוקר. סובבתי אליה את גבי והפניתי את ראשי אל […]

*זהירות! פלאשבק!!* *לפני חודשיים בדיוק* "סורי אליאבי, אבל…. אני לא יכולה…. אולי פעם אחרת.." -"אבל היי! לא תהייה פעם אחרת! היי! הודיה!""מה עכשיו? גם הודיה ניפנפה אותך?" שאל רונן ונשען […]

הייתי קרובה מאוד לבמה והעפתי מבט לכל דבר חשוד שהבחנתי. זה היה מוזר ביותר, שמכל האנשים שיש פה, רק אני מודעת מכל זה.הנה יגאל עמיר. אוי אלוהים אדירים, הוא עומד ליד האוטו של יצחק רבין ומטעין את אקדחו שוב "הלוואי והייתי יכולה לשמוע את מחשבותיו מפה" ואז המשאלה שלי התגשמה ובאמת שמעתי הכל."הוא חושב שהוא יצליח בזה? פ'חח! ממש לא!" מפגר.אוקיי זהו זה. עכשיו יצחק שר את שיר השלום והוא הכניס את השיר אל הכיס הקטן שהיה אצלו בחולצה, הכל הולך כפי שאמור להיות, וזהו, עכשיו יצחק הולך לאוטו שלו ואני נכנסת לפעולה. יגאל עמיר התחיל לכוון למטרה (אימלה! איזה מצמרר!) ואני ישר העפתי לו את האקדח בטעות רחוק-רחוק "אופסי.." מילמלתי.שמתי לב שבאותו מקום שהפלתי את האקדח הקודם של יגאל עמיר, הוא גם נשאר "אופסי שנית…" הוא התקרב אל האקדח וכיוון אותו אל יצחק רבין שכמעט התיישב במכונית שלו ואז לפני שהצלחתי למצמץ, הוא ירה, כמוש לכולם סיפרו, שלוש כדורים אבל הם לא פגעו ביצחק רבין, בגלל שהיה לו אפוד.תפסתי את יגאל עמיר עם אקדחו ביד "עטיפה!" ואז כאילו עטפתי אותו במשהו והוא לא יכל לזוז "היי!" קראתי למאבטחים "תפסתי את זה שרצה להרוג את ראש הממשלה הנכבד שלנו" ואז יגאל עמיר נראה, והוא חייך חיוך של "לא עשיתי את זה" ואז השוטרים תפסו אותו והכניסו אותו לניידת. ראש הממשלה, יצחק רבין התקרב אליי ואמר "כבוד גדול לי לראות אותך, ילדה קטנה וקסומה, הלוואי שתבורכי ותחיי חיים טובים, על זה שהצלת אותי ואת כל מדינת ישראל" חייכתי באושר, עדיין לא מאמינה שבאמת עשיתי את זה."תודה רבה לך" אמרתי והתחלתי לצעוד אבל אז הוא עצר אותי "חכי רגע!" הסתובבתי ואז הוא הוציא מהכיס שלו מין מדלייה כזאת ונתן לי אותה "זה משהו שקיבלתי כשהייתי בפלמ"ח הוא תמיד הביא לי מזל, אבל עכשיו את זאת שהבאת לי מזל ואזכור אותך לכל החיים, זה ממני בשבילך" לקחתי את המדלייה ברעד. אוי אלוהים אני לא מאמינה! ראש הממשלה מודה לי! ואני, אני הצלתי היום מדינה שלמה.

יום ד', 2.9, 22:10, בבית.נועם איתן התקשר אליי!!!אני לא מאמינה שהוא התקשר אליי (גם אם זה רק בגלל שהוא היה צריך שיעורים בגאוגרפיה). יום ה', 2.9, 8:00, שיעור אזרחות.איזה יום […]

הבטתי סביבי, אנשים חלפו מעליי כאילו לא שמו לב אליי. האווירה הייתה מתוחה, ואז ראיתי אותו, את יצחק רבין.אוי אלוהים אדירים! הוא לא נראה כמו בתמונות! טוב דבר ראשון אני חייבת לשכנע אותו ללבוש אפודה.. אמ.. איפו כאן המאבטחים?. "שלום" חייכתי למאבטח אחד והמאבטח חייך אליי בחזרה."מה את צריכה ילדונת?" שאל השני ואני הבטתי בו בעיניי הכלבלב שלי "או בבקשה! תתנו לי אפוד מגן אחד!" שני המאבטחים הביטו זה בזה ואז התפוצצו מצחוק."מצטער, אין לנו הרבה, עכשיו לכי ילדונת" אמר לי המאבטח ואז הלכתי משם באיטיות והבטתי ביצחק רבין שהולך מאחוריי הקלעים, יגאל עמיר מצא את האקדח שלו, אני חייבת למהר. הלב שלי פעם במהירות, ואז ידעתי שאני חייבת להפוך למאבטח "התחפשות" מילמלתי ואז חשבתי מיד על תחפושת מאבטח ומיד הייתי בבגדי מאבטח ורק הייתי העיניים והפה."הגיע הזמן לתוכנית ב'" חייכתי והלכתי אל שניי המאבטחים."היי חבוב! אני זקוק לאפוד אחד" המאבטח חייך אליי "אין בעיות אח שלו" ואז נתן לי אפוד אחד והתחלתי להתרחק החוצה. הפכתי מיד לאני עצמי והלכתי ליצחק רבין, אוי אלוהים. "שלום..?" התחלתי לחפש מאחוריי הקלעים ולא מצאתי כלום, אבל אז ראיתי אותו משוחח עם כמה אנשים "אמ.. שלום ראש הממשלה" הוא הפנה אליי את מבטו וחייך אליי "בואי.. איבדת את הורייך?" אוי אלוהים מה אני עושה?! אני צריכה להעמיד פנים שאני רצינית."טוב אמ.. תקשיב.. אני מהעתיד הרחוק, שש עשרה שנה קדימה, ובעצם שם בוכים למה הרגו אותך.. זה יגאל עמיר, הוא זה שאמור להרוג אותך.. אמ.. אבל כל זה מסובך.." אני הייתי אפילו מבולבלת ואז יצחק חייך אליי ואמר "רגע אני לא מבין.. דברי לאט- לאט" הוא נראה מופתע וכך גם אני. נשמתי נשימה עמוקה."רוצים להרוג אותך, מישהו בשם יגאל עמיר" אמרתי."והוא נמצא כאן?" הינהנתי."אתה צריך לשים את האפוד הזה, שייגן עלייך" יצחק הביט בי במבט נוזף."מתוקה, לכי בבקשה להורים שלך ואל תבלבלי לי את המוח" נשמתי נשימה עמוקה. "אני יכולה להוכיח שאני מהעתיד" הוצאתי את הפאלפון טאצ' שלי והראתי אותו ליצחק רבין "אבל זה מדהים! היום אין כאלה טלפונים!" הינהנתי "בדיוק! זה הטלפון שלי, מהעתיד!"."אז הכל נכון?""בהחלט""אני אלבש את האפוד"נתתי לו את האפוד ואז הוא היסס "לא" אמר והגיש לי את האפוד בחזרה "מה לא?"."אני לא אלבש אותו""אבל למה?""כי ככה. אולי את סתם עובדת עליי"נאחתי "בשביל כל המדינה שלך".עכשיו הוא נאנח "טוב.. בסדר" ולבש את האפוד בחיוך גדול ומאושר שלי.עכשיו כל מה שאני צריכה לעשות זה להשגיח על כל מה שיקרה הלילה.

"מה זה הדבר הזה ש.. שזז שם?" שאלה אורה בחשש."אולי זה.." פתחה לי."נחשששששששש!" צווחה נירה. וארבעתם רצו לכיוון השיחים הגדולים,המלאים דובדבנים אדומים.שון הוציא פנקס ועט. בפרק הראשון הוזכר ששון לקח […]

הגענו לשער מפוצל בצבע כסוף ובגובה של משאית וחצי בערך, השערים נפתחו ולפנינו נגלה מבנה עצום בגודלו בסגנון מכובד ביותר, שופע תלמידים בסריגים בצבעים שונים. ארו התקדם עוד צעד אחד […]

כשניקו ודוד נייג'ל הסתובבו ובחנו את מי שלא לא יהיה עמדתי מול השולחן, המומה. האודיסיאה! היא נכתבה בידי הומרוס והיא אחת משתי יצירות מאד גדולות שלו. השירה שבאודיסיאה מחולקת לעשרים […]

פתאום שמעתי ציחקוק "יפה.. יפה! הגעת! וגם מצאת את הטבעת" ואז ראיתי את הרוח רפאים לבושה בשמלה ירוקה וסגנונית."עכשיו.. כמו שהבטחת, תקיימי, הבטחת שתלמדי אותי איך עוברים לעולמות שונים" הבטתי […]

את יודעת? לא את לא. את יודעת מה טוב בלהיות חולה? שאת יכולה לחשוב על הכל, איפה עשית טעות, מה את עוד יכולה לשנות, הכל. עכשיו כשאני חושבת על זה […]

קסם. בני אדם מבלים שנים של חיפושים בכל מקום אפשרי, כל דבר לא הגיוני או יותר נכון – לא אפשרי, כלומר משהו על טבעי כמו קסם או נס. אבל כולנו […]

תמיד ידעתי שאני לא מה"מקובלים" למרות שאני גרה במקום של הרבה מקובלים.הבית ספר שאני נמצאת בו? טוב אני מתה לעוף ממנו! אבל יש לי חברות. הרבה יחסית. אבל תמיד ירדו […]

פרק 7: נלחמים לשווא ״למה אתה מתכוון באופס״,אמרתי בכעס. ״כוחי הוא לגרום לדברים להיעלם ממקומם כלא היו, ולהופיע במקום אחר בפתאומיות. לשגר, במילים אחרות. ״״תודה על שהשגת לי את שלושת […]

2.9, יום ד', 10:10, ההפסקה הגדולה.שירלי הזמינה אותי (ואת כל השכבה) למסיבת יום ההולדת שלה!!!שירלי עושה מסיבות מדהימות ותמיד מזמינה אליהם כמה שמיניסטים (אני אחליק על זה כשאספר לאבא ואמא […]

"היי אמא!" קראתי כשנכנסתי הבייתה."היי מתוקה! יש ארוחת צהריים בעוד חצי שעה, אני מצטערת.. בינתיים תעשי שיעורי בית, טוב חומד?" שמעתי את אמא אומרת לי "אוקיי!" צעקתי בחזרה."אבל אני לא […]